ניהול כעסים

כעס הוא רגש חשוב והישרדותי – כמו כל הרגשות. הוא מאותת לנו ולאחרים שעברו את הגבול שלנו, שקורה כאן משהו שלא מקובל עלינו או לא טוב לנו שעלול לפגוע בנו ועלינו להגן על עצמנו.

המאפיין הייחודי של הכעס לעומת כל הרגשות האחרים שאנו חווים, הוא עוררות רגשית ופיזית גבוהה הקשורה באופן מובהק לתוקפנות.

אך כעסנות לאורך זמן, התנהגות תוקפנית או התפרצויות זעם של כעס בלתי נשלט יוצרת כלפינו ריחוק ורתיעה מפני הסביבה ופוגעת ביחסים עם אחרים. הכעסנים סובלים גם מקושי לבטא באמת את הצרכים והרצונות שלהם ותחושת התסכול לא עוברת לאחר התפרצות הכעס. למעשה הכועס סובל ממצוקה רגשית גם ברגעי הכעס וגם לאחר שהסערה החיצונית נרגעת. משום שלאחריה ממשיכה הסערה הפנימית במהלכה חשים תסכול, בלבול, רגשות אשם, בושה, כעס עצמי על אובדן השליטה, שיפוטיות והקטנת ערך העצמי.

בניגוד לדעה הרווחת כי לאחר שהאדם הכועס משחרר את הכעס הוא נרגע – מחקרים הראו כי התנהגות של כעס דווקא מטעינה את עצמה וכך נוצרת מלכודת כעס חיצונית ופנימית.

כך שמי שמבטא כעס באופן לא מידתי ומתקשה לווסת אותו לתקשורת בין אישית  אפקטיבית חווה הפסדים רבים – במקום העבודה, בזוגיות, עם ילדיו, במערכות יחסים חברתיות ובעיקר עם עצמם.

הסיבות להתנהגות הלא יעילה בעת כעס קשורה למאפיינים אישיותיים, מודלים הוריים ואחרים, דפוסי חשיבה נוקשים, יכולת שליטה עצמית ויכולת ויסות רגשות באופן יעיל ומסתגל.